בראשית כ"ט

ננסה להסביר את התנהגותו של יעקב. הרועים אמרו לו שרחל מגיעה עם הצאן, ושהיא הכתובת כדי לברר דברים על יעקב.
בהמשך יעקב מתנהג בצורה מוזרה: יעקב קיבל כאן כוחות בלתי רגילים, למרות שבא עייף מהדרך יש לו כח רב. אז הוא משקה את הצאן. אבל מה פשר התנהגותו בהמשך? "וישק יעקב את רחל"- זוהי פגישתם הראשונה וזה לא מקובל, ולמה הוא בוכה אח"כ. ואח"כ הוא מספר לה שהוא קרוב משפחה.
פרשנים שונים ניסו להתמודד עם הדברים האלה:
עניין הנשיקה
רש"י- מתייחס רק לבכי. הוא בכה "לפי שצפה ברוח הקודש שאיננה נכנסת עמו לקבורה"- צפה שהוא ורחל לא יקברו יחד (היום יודעים שיעקב נקבר במערת המכפלה ורחל נקברה בבית לחם). "לפי שבא בידיים ריקניות"- מדרש נוסף שמביא רש"י.
אבן עזרא- סדר הפעולות בפסוקים: נשק לה ואח"כ אמר לה שהוא קרוב משפחה שלה. אבן עזרא אומר שסדר הפעולות היה הפוך.
במקום אחר אבן עזרא מסביר ענייני אישות- בבראשית פרק כ"ז יצחק רצה לברך בהתחלה את עשיו- יצחק אמר לו "גשנה לה ושקה לי בני". אבן עזרא אומר שנשיקה עם ל' היא ביד, בכתף או בצוואר, ובלי ל' בפה. כלומר עם היה כתוב "נשק ל" או "נשק את". אצלנו בפסוק זה עם ל'.
רד"ק- בבראשית כ"ז כשיצחק אמר לעשו "ושקה לי", רד"ק אומר שיצחק צריך לשוק לעשיו כי הוא יותר גדול, אבל פה זה הפוך מאחר ועיני עשיו היו קהות.  רד"ק גם אומר שכיוון שרחל ראתה שהוא עשה את כל זה בעבורה (גולל את האבן, השקה את הצאן) היא קיבלה את נשיקתו. ובמיוחד כשסיפר לה אח"כ שהוא קרוב משפחה.
רמב"ן- אומר שמשפחת אברהם היא משפחה צנועה, ורחל היא "קטנה ואין לחוש לה"- כלומר שרחל היא ילדה קטנה אז אין פה עניין של צניעות.
ספורנו- אומר שהוא נשק לה כיוון שהוא קרוב משפחה.
*כאשר שאול נבחר למלך על ישראל (שמואל א' פרק י) כתוב על שמואל הנביא שהוא משך אותו בשמן "וישקהו". ושם מביאים הפרשנים בשם המדרש: "אמר רבי תנחומא כל הנשיקות הן של טפילות (אין בהן שום חשיבות) חות מ-3: נשיקה של גדולה , נשיקה של פרקים ונשיקה של פרישות". נשיקה של גדולה= הדוגמא של שמואל ושאול, נשיקה של פרקים= כשמישהו לא ראה את מישהו פרק זמן ואז הוא פגש אותו וההתרגשות גדולה, נשיקה של פרישות= כשמישהו נפרד ממישהו (כמו במגילת רות).  ואז הוא מוסיף שאולי יש גם סוג רביעי שהוא לא של טיפלות- הסוג הוא נשיקה של קריבות.

תורה: פרשת בראשית

סיפור הבריאה מתרחש על פני שני הפרקים הראשונים: הפרק הראשון על דרך הכלל והשני על הפרט. מתוך ימי הבריאה, יש מספר ימים שהם שונים מיתר הימים:
שלישי- פעמיים כי טוב. היות שביום שלישי הסתיימו שתי מלאכות- בריאת המים והחלוקה בין ים ויבשה (בריאת הצמחייה).
ראשון- היה צריך להסתיים ב"ויהיה בוקר ויהי ערב יום ראשון" ולא יום אחד כפי שנכתב. אך זה כך מאחר ועדיין לא היה יום שני.
שישי-  כתוב "ויהי בוקר ויהי ערב יום השישי". מדוע השישי? ע"מ לרמוז ליום השישי המיוחד ב-ו' בסיוון בו עתידה להינתן התורה.

במלאכת הבריאה מוצאים שלושה פעלים עיקריים:
1.    ב.ר.א- מה נברא? שמים וארץ, זו התחלת התורה. רש"י מעלה את השאלה למה לא התחילה התורה במצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה"? מי ששואל שאלה זו רואה בתנ"ך כספר מצוות. אבל התורה מתחילה בנושא אוניברסלי. זה התחיל כך ע"פ רבי יצחק כדי להודיע שהוא אל על כל העולם, הוא יצר את גבולות הארץ- ברצונו נתן לעמים מסוימים את ארצם וברצונו יכול לקחת חזרה, וכדי להכריז על זכותנו על הארץ הזאת.  "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"- הפסוק הזה הוא כללי, אין זה אומר באמת שהוא קודם ברא את השמים ואת הארץ כי הוא קודם ברא את האור. מלאכת בריאת האדם היא יוצאת דופן- נדבר בהמשך. היא מתוארת בספר בראשית פרק א' ומפורטת בפרק ב'- יש תוספות לגבי האישה. השורש ב.ר.א מתואר בהקשר של בריאה בתנ"ך אך ורק ביחס לאלוהים. ישנם פירושים נוספים לשורש: ברית, כריתה וכו זה יכול להתייחס גם לאחרים.
2.    א.מ.ר- "ויאמר אלוקים ויהי אור", "ויאמר אלוהים ויהי מאורות ברקיע השמיים" וכו. חז"ל אומר בעשה מאמרות נברא העולם. אבל יש אמירות לגבי הדומם, לגבי הצומח ויש גם לגבי האדם "ויאמר אלוהים נעשה האדם בצלמנו". בשורש א.מ.ר ראו תמונה של אלוהים כמלך שיש לו משרתים והוא ציווה- ונברא העולם. בסיום הבריאה בפרק ב' כתוב "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"- הבריאה הסתיימה אך העשייה נמשכת.
3.    ע.ש.ה- "ויעש אלוהים את הרקיע", "ויעש אלוהים את המאורות הגדולים", "ויעש אלוהים את חית הארץ", "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו" ובסיום הבריאה "ויכל אלוהים את כל אשר עשה ויהי טוב מאוד".כל יום בפני עצמו מקבל את הציון "כי טוב", והבריאה כולה מקבלת את הציון "טוב מאוד". יש כאן הדרגה מסוימת- הבריאות הנבחרות ביותר זה בשורש ב.ר.א, בריאות פחות נבחרות זה בשורש ע.ש.ה. גם בימי הביניים חילקו בין הנפש המדברת, נפש התנועה והנפש הצומחת. גם אצל האדם וגם אצל בע"ח נאמר "נפש חיה" אבל תרגום אונקלוס דאג לעשות הבחנה ביניהם- בבע"ח-שיש בה חיות, ובבני אדם- חי , מדבר וחושב.  השורש הנ"ל מתייחס גם ביחס לאלוהים וגם לאדם. השורש הנ"ל רוצה לציין יצירה מדויקת וכל מה שנעשה בעולם יש לו תפקיד, יעוד ומטרה. (במלאכת המשכן יש שימוש רב בשורת ע.ש.ה- כי הדברים צריכים להיות מדויקים).

תורה: סוגי הספרות בתנ"ך

התנ"ך כתוב בדרכים ספרותיות שונות. סוגי הספרות בתנ"ך:
1.    שירה- אילו שירות מוכרות? שירת הים, שירת דבורה, שירת האזינו, תהילים. (שיר השירים- היה ויכוח אם להכניס אותו לתנך עד שבא רבי עקיבא ואמר "כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים"). "שירת הים" כתובה בספר דברים בדרך של אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח- השורות מסורגות. "שירת האזינו"- כתובה בדברים ל"ב. היא כתובה בשני טורים- נקרא אריח ע"ג אריח, לבנה ע"ג לבנה. נושא שירה זו היא עדות על הארץ-היסטורית עם ישראל בעבר ובעתיד. "שירת דבורה"- מזכירה את שירת הים. כי היא שיר הצלה, שיר נס אחרי הניצחון על סיסרא. "תהילים"- ספר הלל, רובו שיר מזמור. יש 150 מזמורים. לפי המסורת חיבר אותו דוד המלך. קינה היא שירה אבל היא לא שירת ניצחון ואינה שירת הלל, אלא היא שיר הספד כמו למשל קינת דוד על שאול ויהונתן שנספו. המייחד את קינה זו היא המילה "איך". בנוסף מגילת "איכה" היא כולה תדהמה. קינת דוד על אבנר שר הצבא שנהרג בידי יואב מאחר והוא חשב שהוא רוצה לרשת אותו. הקינה פותחת במילה איך. יש לקינה משקל מיוחד- 3 מילים, 2 מילים. היא בהחלט שירה.  יסודות ספרותיים בשירה תנכית: חריזה, חזרות, תקבולות (נרדפת, ניגודית, משלימה), דימויים (דרכי השאלה), מקצב. 4 דרכי השאלה: מטפורה (לקיחת מילה מתחום אחד ושימוש בה בתיאור תחום אחר- "לב זהב"), דימוי- (צללו כעופרת), משל-לקוח בד"כ מעולם הצומח או בע"ח (כבשת הרש- יוצא דופן כיוון שנחשב כמשל שיפוטי, משל הכרם, משל יותם), אלגוריה- כמו שיר השירים. לא ניתן ללמוד אותו כפשוטו. לפי פרשנות ימי הביניים כל פסוק מקביל לאירוע מקביל בתולדות עם ישראל. *משל שיפוטי- משל המושמע באוזני אדם בודד או קבוצה על מנת שהוא או הם ישפטו את עצמם. על מספר המשל להיזהר שלא יתקרב יותר מדי לנמשל מאחר ולא יהיה שיפוט אובייקטיבי, ואסור להתרחק יותר מדי מהנמשל על מנת שבכל זאת הנשפט יוכל ללמוד למקרה שלו.
2.    חוק- מטבעו, החוק צריך למלא כמה תנאים: שיהיה אפשרי לביצוע, חד משמעי, פומבי, כולם שווים בפני החוק, שיהיה ניסוח קל, מהיר, מובן. בספר בראשית ישנם מעט מצוות, 7 מצוות בני נח, שבת, מילה. עיקר המצוות הן בשמות ובדברים. בספר דברים יש מצווה מבוארת (שהוזכרה בעבר וכעת מוזכרת שוב עם חידודים והסברים) ויש מצווה מפורשת (מצווה חדשה). סיווג נוסף למצוות: שכלית ושמעית.
3.    נבואה- סיפור נבואי- משל כבשת הרש, משל הכרם. הנבואה בעיקרה מיועדת לתיווך בין האל לעם. נביא מלשון מנבא את העתיד, או מלשון ניב שפתיים. 2 סוגי נבואות: תוכחה ונחמה. נביא בעיקר מוכיח על נושאים שבין אדם לחברו (משפט צדק, ניאוף, גניבה..).
4.    סיפור

תורה: ספר במדבר

עוסק בנדודי ישראל במדבר. יש שתי פרשיות שנוטים לבלבל ביניהן:
"מסע ומריבה"- עם ישראל מתלונן אל ה' ומשה מצטווה להכות בסלע.
"מי מריבה"- משה מצטווה לדבר עם הסלע, הוא הכה בו- חטאו של משה מנע ממנו להיכנס לארץ ישראל.
"צרעת מרים"- לשון הרע בין מרים לבין אהרון. מדוע רק מרים? ככל הנראה היא הייתה העיקרית אשר דיברה לשון הרע על משה ולכן נענשה.
"כמתאוננים"- פרשת השלו, מרד קורח ועדתו. אחד הנושאים המרכזיים בספר במדבר הוא תלונות ישראל במדבר. החצי השני של חומש במדבר עוסק בנדודי ישראל בעבר הירדן המזרחי ומלחמותיהם עם העמים הנמצאים בו. מצד אחד נראה את אדום, מואב ועמון, ומצד שני סרחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. הארצות של סיחון ועוג נכבשו וכך נגמר ספר במדבר.

דיני רוצחים בתנ"ך

המקורות העומדים לרשותנו בנושא זה הם:
*כבר בספר בראשית פרק ט נאמר "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם". באיזה מקרה? במזיד.
1.    שמות, פרק כ' פס י"ג: "לא תרצח". (פרשת יתרו). הניסוח של החוק כאן הוא אפודיקטי. קצר ללא פירוש. הפירוש מופיע במפשטים: "מכה איש ומת מות יומת....". יש פה התוויה ראשונית של שני סוגי הרוצחים- מזיד ושוגג, למרות שלא נאמר במפורש.
2.    יש פסוק דומה בויקרא פרק כ"ד פס י"ז כתוב "ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת". מהשוואה שני הפסוקים האלה לומדים כמה דברים:
-    שמדובר בכל מכה וכל מוכה (לא חשוב אם איש או אישה הכה/הוכה).
-    אם אדם לא התכוון אז יהיה לו מקום אליו יוכל לברוח.
3.    במדבר פרק ל"ה מפסוק ט: ספר זה מחדש לנו את הנושא של עיר מקלט. מופיע פה לראשונה המילה "בשגגה". כמה ערים כאלה היו? 6 (3 בעבר הירדן המזרחי ו-3 במערבי). אולם 12 השבטים מחולקים בצורה מאוד לא שווה, אז איך מסבירים שהעבר הירדן המזרחי שבו יש פחות שבטים יש 3 ערי מקלט? יש שאומרים שיש יותר חטאים והסבר נוסף זה שעבר זה יותר גדול. איך מבחינים בין רוצח במזיד לרוצח בשגגה?  ע"פ הכלי בו השתמש הרוצח והאם זה כלי שיכול להרוג אדם. אם כן אז כנראה שבשגגה (כלי ברזל, אבן, עץ). הקריטריון השני הוא מערכת היחסים בין הרוצח והנרצח- אם בשנאה או באיבה אז כנראה שבמזיד. החידושים פה: עיר מקלט, הקריטריונים להבחנה בין מזיד לשוגג, גואל הדם, אסור לקחת מהנאשם כופר נפש. גואל אדם חייב להיות קרוב משפחה של הנרצח והוא זה שרודף אחר הרוצח. עד מתי גואל הדם ימשיך לרדוף? עד שימות הכהן הגדול. מה הקשר? במותו של כהן גדול משתרר אבל לאומי ואז מקווים שגואל הדם ישכח מהאבל הפרטי שלו. תשובה שניה היא שכהן גדול בא להאריך את חיי העם ואילו הרוצח מקצר חיים.
4.    ספר דברים פרק ד' פס' מ"א – מ"ג- מדובר פה על רוצח בשגגה. החידוש העיקרי פה הוא שמות הערים שנקבעו כערי מקלט בעבר הירדן המזרחי: בצר במדבר, רמות במרכז וגולן בבשן.
5.    דברים פרק י"ט – החידוש כאן הוא שעיר מקלט תשמש לכל רוצח עד שהוכחה אשמתו. עד שיובא למשפט ולפי תוצאות המשפט ייקבע דינו (מוות או גלות בעיר מקלט). חידוש נוסף הוא שצריך שיהיה שילוט בדרכים לערי מקלט, שהדרך לשם תהיה סלולה וברורה ושהמרחקים בין עיר אחת לשניה יהיו שווים. דבר נוסף, שבעתיד יהיו עוד 3 ערי מקלט (בימות המשיח שהארץ תגדל). החידוש העיקרי פה הוא שספר דברים מביא המחשה של רצח מסוים, מביא סיפור של חוטב עצים: אדם הלך לחטוב עצים ביער ובטעות נשבר הגרזן ומת אדם שעבר ביער. יש מחלוקת לגבי השאלה של מה הרג את האדם שעבר שם? אפשרות ראשונה היא שהגרזן התפרק ואז החלק העצי התפרק מהחלק המתכתי ואז אדם עבר ושילם בכך בחייו. אפשרות שנייה זה שחלק מהגזע נפל והרג אדם. בכל מקרה מובאת כאן דוגמא קלאסית לרצח

שני דרכים לתאר אנשים בתורה

לתורה יש 2 דרכים לתאר אנשים: על דרך ההיגד ועל דרך הראיה.
דוגמאות:
על דרך ההיגד:
-    תיאור חיצוני- שאול, יוסף, אבשלום, דוד, שרה, רבקה, רחל, לאה, גולית, אסתר, תמר.
-    אפיון פנימי (תכונות, קווי יופי)- נוח, אברהם, יעקב, עשו, משה, שלמה.

מאוד נדיר שנדע על הגיבור גם את התיאור החיצוני וגם את האפיון הפנימי. גם כשהתנך נותן תיאור חיצוני, אף פעם לא יודעים בדיוק איך הגיבור נראה. התיאור החיצוני בד"כ מדבר על תכונה אחת אצל הגיבור- נותן מראה כללי. ולתנ"ך יש אוצר מילים משלו לתאר את זה (יפה תואר, טובת מראה).
לגבי האפיון הפנימי- אצל נוח כבר בראשית הסיפור עליו התורה אמרה "נוח איש צדיק בדורותיו". על אברהם אין היגדים בראשית הדרך ולא יודעים מדוע נפלה הבחירה האלוהית דווקא על אברהם. עליו למדים בהמשך על דרך הראיה.

על דרך הראיה:
-    מעשים.
-    דיבורים.

דרך ההיגד היא הדרך הנדירה יותר בתנ"ך, דרך הראיה היא הדרך העיקרית. 

אברהם- הדמות החשובה הראשונה בספר בראשית. הוא קיבל צו אלוהים להתנתק מארצו בגיל 75. אברהם מבצע את הצו האלוהי- זה אחד הניסיונות שלו. לפי פשט הכתובים זהו הניסיון הראשון, לפי הדרש זהו הניסיון השני.
אברהם לקח את שרה אשתו ואת לוט בן אחיו, ואת כל רכושם והנפש שעשו בחרן ויצאו מחרן.
"נפש"- הכוונה עבדים ושפחות. אב אם זה כך למה זה לא נכנס תחת רכוש? ומה הכוונה בהנפש שעשו (לא עושים עבדים)?
רש"י לא הסתפק בפירוש זה והביא פירוש נוסף-  גיור הנשים. עשו- הכוונה לעיצוב מבחינה רוחנית, כמו שעושים בגיור. רש"י הביא פירוש זה כיוון שזה תורם לתיאור הרוחני דתי של אברהם.

הם הגיעו לארץ ואין תיאורי נוף, רגשות, תיאור קשיי המדבר והנדודים- התנ"ך מיד עובר לכניסה בארץ.
פרק י"ב פס ו'- "ויעבור אברהם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורא והכנענים אז בארץ.... לזרעך אתן את הארץ הזאת...".

הסיפורים החוזרים בתנ"ך

הכוונה פה היא לאותו סיפור שחוזר כמה פעמים. בד"כ הגרסה הראשונה תופיע מפי הכתוב (הגרסה האובייקטיבית). הגרסאות הבאות תופענה מפי הגיבורים, השומעים (הגרסאות הסובייקטיביות).
סוגי ההבדלים בין שתי הגרסאות:
הוספות, השמטות, שינוי נתונים, הקצנה, סילוף, שינוי סדר, שינוי זמנים. (הבדלי בסגנון, הבדלים בתוכן).
הדוגמא הראשונה שהייתה לנו היא סיפור עץ הדעת. השווינו בין הצד האלוהי לציטוט הצו מפי חווה לנחש. נעסוק כעת בדוגמאות נוספות:
1. פרשת אשת פוטיפר- בראשית פרק ל"ט
פוטיפר היה שר הטבחים בממשלה המצרית. (האם אחרי על המטבח או על הגרדום? כמה פירושים). יום אחד אשתו של פוטיפר התאהבה ביוסף (העבד שעובד אצלו בבית). בסוף פס' ו נאמר "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה"- זוהי המחמאה המקסימלית שניתנת בתנ"ך. התנ"ך יבא תיאור חיצוני של גיבור רק באותו מקום בו זה רלוונטי- כמו בסיפור זה. המדרש ראה כאן גם מעין נזיפה ליוסף- "כיוון שראה עצמו מושל (קיבל סמכויות ואחריות בבית פוטיפר) היה יושב ומסלסל בשערו". לפי המדרש אשת פוטיפר זה מעין עונש ליוסף על כך שהוא מסלסל בשערו בזמן שאביו מתאבל. סיפור זה חוזר על עצמו 3 פעמים:
א.    לפי הכתוב- הגרסא האובייקטיבית, הארוכה והמפורטת ביותר.
ב.    לפי סופר אשת פוטיפר לאנשי ביתה
ג.    לפי סיפור אשת פוטיפר לבעלה.
הגרסאות ה-2 וה-3 היו קצרות יותר מהראשונה אבל שונות. אשת פוטיפר מבקשת שיוסף ישכב אתה. ויוסף מסרב.
"ויאמר אל אשת אדוניו"- מסרב לה למרות שהיא אשת אדוניו וחייב להישמע לה. למה? כי היה ירא את ה' יותר. בנוסף מסרב לה גם כי היא אשת אדוניו. פוטיפר נתן לו הכל והוא פחד שאם הוא יעשה זאת יעשה חטא דתי ויפגע באמון אדונו.
אשת פוטיפר תופסת אותו כשהם לבד וגורמת לו לחטא.
הגרסא השניה (י"ד-ט"ו). מה ההבדלים?
-    בסיפור הראשון היא פיתתה אותו, ובשני הוא בא אליה. סילוף מכוון.
-    היא קוראת לו "איש עברי", ובגרסא הראשונה קראה לו בשמו, יוסף. יש פה לשון זלזול. יש פה גם האשמה על בעלה על כך שהביא לביתה איש עברי "לצחק בנו". השורש צ.ח.ק בתנ"ך בשני מובנים שונים: צחוק, אך גם קשור לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
-    היא גם מוסיפה "ואקרא בקול גדול". לפי התורה מבחינים בין דין נאנסת ללא נאנסת ע"י האם היא צעקה או לא.
-    ע"פ הגרסא הראשונה נאמר שהיא תפסה אותו בבגדו והוא עזב את בגדו בידה ונס החוצה. אולם על פי הגרסא השניה הוא עזב את בגדו אצלה. (אם זה בידה אז זה מפליל אותה שהיא תפסה).
-    בגרסא הראשונה "וינס החוצה", בגרסא השניה: "וינוס ויצא החוצה". על פי הגרסא השניה יש פה שני פעלים שאמורים יותר להפלילו: נס- הוא ברח ממנה עד הדלת, ויצא החוצה- יצא בהליכה רגילה מפתח הדלת על מנת שלא למשוך תשומת לב.
הגרסא השלישית. ההבדלים:
-    אומרת כעת "העבד העברי" (מקודם אמרה איש עברי- מאחר ואמרה זאת לעבדיה- הם באותו סטטוס . רצתה לזכות בתמיכתם אז לא רצתה להשפילם). יש פה השפלה כפולה ליוסף.
-    "לצחק בי"- יוצא פה שהיא מטיחה בבעלה אשמה שהוא הביאו לביתה על מנת שיצק בה. זוהי האשמה חמורה מדי. אולם על פי הרמב"ן צריך לקרוא זאת בסדר קצת אחר: "בא אלי לצחק בי העבד העברי אשר אתה הבאת לנו". כך זה בלי האשמה לבעלה.
-    היא לא אומרת בקול גדול, כי לא שמעו דבר כזה.
-    טוענת שרתך החוצה.

כנראה שפוטיפר לא היה כל כך תמים כיוון שאם היה מאמין לה לחלוטין היה הורג אותו. אולם הוא כנראה הכיר את אשתו וידע שהסיפור כנראה מסולף ולכן רק כלא אותו.

תורה: ספר יהושוע

הנושא המרכזי הוא כיבוש וחלוקה. לפי חז"ל התהליך הזה נמשך 14 שנה (7 כיבוש ו7 חלוקה). כיבוש הארץ היה מתוכנן אסטרטגית. המקום הראשון בו נלחמו היה יריחו שנחשבת כמנעולה של ישראל (מבחינה אסטרטגית נחשבת כמקום מאוד מרכזי). בפרק י"ב נראה כי היו כל"א מלכים בהם נלחמו עמי ישראל עם יהושוע. הארץ באותה תקופה בנויה מערי מלוכה. לכל עיר מלך העומד בראשה. אח"כ באה מלחמת הדרום ואח"כ מלחמת הצפון. היא התחילה כמלחמה נגד ערים בודדות והתפתחה למלחמה נגד בריתות וקואליציות.
יריחו כאמור הייתה העיר הראשונה, מנעולה של ישראל. לאחר כיבוש יריחו קל יותר לפלוש אל הארץ כולה. המיוחד בכיבוש יריחו היה שיריחו מוקפת חומה . יריחו נכבשה בדרך נס- במשך 7 ימים הקיפו את החומה וביום השביעי החומות נפלו.
משם המשיכו לעי כאשר שם הכיבוש אחר- שם יש תכנון צבאי וכבר לא בדרך נס. התכסיסים העיקריים בהם השתמשו זה שיטת המארב. בשני המקרים (גם ביריחו) יהושוע גם שלח מרגלים לפני המארב. רחב החביאה את המרגלים בביתה וסיפקה מידע למרגלים. ביתה היה בקיר החומה והיא העבירם אל תוך העיר.בסופו של דבר היא ניצלה בעת המלחמה. משם עברו למלחמת הדרום. ותחילה בירושלים, מלכי צדק. המלחמה האחרונה היא מלחמת הצפון שבראשה עומדת העיר חצור ומלכה, יבין.
4 מלחמות עיקריות בספר יהושוע: 2 נגד ערים בודדות ו-2 נגד קואליציות. בין לבין המלחמות מבצעים ברית עם הגבעונים. הם הערימו על ישראל שיחשבו שהם עם רחוק וכך כרתו עמם ברית. פרשת הגבוענים קשורה למלחמת הדרום. בגלל כריתת הברית החלה מלחמת הדרום. גבעון נמצאת באזור ירושלים ליד בית חורון.

החלק השני של ספר יהושוע עוסק בחלקות הארץ שנעשתה בשלושה מחזורים עיקריים:
1.    תחילה ראובן וחצי המנשה
2.    יהודה בנימין אפריים
3.    כל השאר

ספר שמות - Exodus – ספר הגלות והגאולה

שיעבוד עם ישראל במצרים, יציאת מצרים. נראה כי ישנם פרעונים שונים, פרעה אחד שהזמין את עם ישראל לרדת למצרים ופרעה אחר אשר שיעבד את עם ישראל. עם ישראל שהה במצרים כ-210 שנים – 3 דורות אשר הם 70 שנה  כפול 3. אך גם נאמר 400 שנה, וחכמים אומרים כי הכוונה מלידת יצחק. "רדו מצרימה" – רדו בגימטרייה 210. ברור כי פרעה לא מלך כל כך הרבה זמן ועל כן מובן כי היו מספר מלכים, ופרעה הוא כינוי למלך מצרים.
ספר השעבוד והגאולה – ראשית העבדות, הגזרות על עם ישראל, ולראשונה מופיע עם ישראל כעם. בספר בראשית עדיין מדובר במשפחה, בבודדים. הראשון אשר מגדיר את עם ישראל כעם הוא פרעה. עם ישראל אינו יותר בני יעקב אלא הוא הופך למושג מדיני אתני – עם ישראל. הספר יכלול גם את 10 המכות – דצ"ך עד"ש באח"ב.
ישנה חלוקה אחרת כאשר הן מחולקות ל- 5,5 – בחמש הראשונות פרעה מכביד את ליבו, וב-5 הנוספות הקב"ה מכביד את ליבו. שלילת הבחירה החופשית של פרעה – "בדרך שבה האדם רוצה לילך, בה מוליכים אותו". הגאולה מתחילה בקריעת ים סוף, הנס הגדול, מעמד הר סיני קבלת התורה, קבלת המן והשלו, תלונות עמ"י במדבר, חטא העגל, והספר מסתיים בהקמת המשכן.

ספר בראשית - Genesis

ספר בראשית עוסק בתחילתו בסיפור הבריאה. הוא עוסק בדור הראשון של העולם, דור המבול, מגדל בבל, הבטחת הארץ לאבות וכו'. מאדם הראשון ועד לנוח עברו 10 דורות בארץ, ומנוח עד אברהם 10 דורות נוספים. קין והבל – הרצח הראשון בהיסטוריה, פרק ד'. סיפור חטא האכילה מעץ הדעת. שבעה דורות עברו עד לעונש על הרצח של קין והבל, והגענו ללמך אשר לימד את בניו עיסוקים שונים: תעשייה בברזל, רעיית צאן, נגן. כאמור 20 דורות ראשונים (פרקים א' עד י"א), מאדם הראשון עד אברהם. יצחק מופיע בספר בראשית או כבנו של אברהם או כאביהם של יעקב ועשו. מעט מאוד סיפורים יימצאו על יצחק בלבד. סיפורי יעקב תופסים כמעט את חציו של ספר בראשית. לידתו של יעקב - בספר תולדות, יחד עם אחיו התאום עשו. סיפורי יעקב תופסים מקום רב כי הם כוללים גם את סיפורי בניו, ובעיקר את סיפורי יוסף. להזכיר שוב כי בספר בראשית פרק י"ב הובטחה הארץ לראשונה לעם ישראל.
נוסיף כהערה חשובה כי יעקב, ודווקא הוא שונה שמו לישראל מאחר וכל שנים עשר בנים יהיו המשכיות לעם ישראל. (בניגוד לאברהם שהוליד גם את ישמעאל, ויצחק שהוליד גם את עשו). בחלוקת הארץ שבט לוי לא קיבל נחלה, וכל אחד מהשבטים נתנו 4 ערים – סה"כ 48. מתוכם ערי המקלט. כאשר אדם רוצח במזיד יבוא "גואל הדם" ויוכל לנקום את דמו. אדם אשר רוצח בשוגג יוכל לברוח לעיר מקלט. לציין כי קודם כל לא משנה אם הרצח היה בשוגג או במזיד הוא היה בורח לעיר מקלט. אם ייקבע בבית הדין כי הוא רצח בשוגג, הוא יישאר בעיר המקלט, ובמזיד - "גואל הדם". 6 ערים מתוך 48 שימשו כערי מקלט.
מסתיים הספר בכך שיעקב נפטר ויורד מארץ ישראל אל מצרים.

תורה

ספר בראשית הנו מיוחד לעומת שאר הספרים, בכך שהוא מכיל את הכמות הקטנה ביותר של מצוות.
הוא כולל בתוכו את 7 מצוות בני נוח:
1.    עבודה זרה (ע"ז ע"ג,ע"א, עכו"ם)
2.    גילוי עריות (ג"ע - ספר ויקרא)
3.    שפיכות דמים (ש"ד)
4.    אבר מן החי (איסור לאכול חיה שעודנה חיה)
5.    ברכת השש (איסור לקלל)
6.    גזל ("ותמלא הארץ חמס")
7.    דינים (דיינים - חובה למנות שופטים)
מצוות נוספות הנמצאות בספר בראשית: מילה, פרו ורבו ושבת.
ספר ויקרא הינו מיוחד בכך שכמעט ואין לו סיפורים מקראיים, הוא כולל את סדרי הקרבנות ועבודת הכוהנים. אחד הסיפורים היחידים בספר הינו הסיפור על מותם של נדב ואביהו, אשר נספו כאשר הקריבו אש זרה.
ספר דברים מיוחד בכך שהוא למעשה מסכם את כלל התורה, ולכן נקרא גם משנה תורה (חשוב גם לציין כי ישנה מחלוקת לגבי מי שכתב את פסוקיו האחרונים בשל מותו של משה).

תורה

תורה	נביאים		כתובים
בראשית	ראשונים	אחרונים	5 מגילות	תהלים
שמות	יהושע	ישעיהו	שיר השירים	משלי
ויקרא	שופטים	ירמיהו	רות	איוב
במדבר	שמואל	יחזקאל	איכה	דניאל
דברים	מלכים	תרי עשר	קהלת	עזרה ונחמיה
			אסתר	דברי הימים