תורה: ספר במדבר

עוסק בנדודי ישראל במדבר. יש שתי פרשיות שנוטים לבלבל ביניהן:
"מסע ומריבה"- עם ישראל מתלונן אל ה' ומשה מצטווה להכות בסלע.
"מי מריבה"- משה מצטווה לדבר עם הסלע, הוא הכה בו- חטאו של משה מנע ממנו להיכנס לארץ ישראל.
"צרעת מרים"- לשון הרע בין מרים לבין אהרון. מדוע רק מרים? ככל הנראה היא הייתה העיקרית אשר דיברה לשון הרע על משה ולכן נענשה.
"כמתאוננים"- פרשת השלו, מרד קורח ועדתו. אחד הנושאים המרכזיים בספר במדבר הוא תלונות ישראל במדבר. החצי השני של חומש במדבר עוסק בנדודי ישראל בעבר הירדן המזרחי ומלחמותיהם עם העמים הנמצאים בו. מצד אחד נראה את אדום, מואב ועמון, ומצד שני סרחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. הארצות של סיחון ועוג נכבשו וכך נגמר ספר במדבר.

דיני רוצחים בתנ"ך

המקורות העומדים לרשותנו בנושא זה הם:
*כבר בספר בראשית פרק ט נאמר "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם". באיזה מקרה? במזיד.
1.    שמות, פרק כ' פס י"ג: "לא תרצח". (פרשת יתרו). הניסוח של החוק כאן הוא אפודיקטי. קצר ללא פירוש. הפירוש מופיע במפשטים: "מכה איש ומת מות יומת....". יש פה התוויה ראשונית של שני סוגי הרוצחים- מזיד ושוגג, למרות שלא נאמר במפורש.
2.    יש פסוק דומה בויקרא פרק כ"ד פס י"ז כתוב "ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת". מהשוואה שני הפסוקים האלה לומדים כמה דברים:
-    שמדובר בכל מכה וכל מוכה (לא חשוב אם איש או אישה הכה/הוכה).
-    אם אדם לא התכוון אז יהיה לו מקום אליו יוכל לברוח.
3.    במדבר פרק ל"ה מפסוק ט: ספר זה מחדש לנו את הנושא של עיר מקלט. מופיע פה לראשונה המילה "בשגגה". כמה ערים כאלה היו? 6 (3 בעבר הירדן המזרחי ו-3 במערבי). אולם 12 השבטים מחולקים בצורה מאוד לא שווה, אז איך מסבירים שהעבר הירדן המזרחי שבו יש פחות שבטים יש 3 ערי מקלט? יש שאומרים שיש יותר חטאים והסבר נוסף זה שעבר זה יותר גדול. איך מבחינים בין רוצח במזיד לרוצח בשגגה?  ע"פ הכלי בו השתמש הרוצח והאם זה כלי שיכול להרוג אדם. אם כן אז כנראה שבשגגה (כלי ברזל, אבן, עץ). הקריטריון השני הוא מערכת היחסים בין הרוצח והנרצח- אם בשנאה או באיבה אז כנראה שבמזיד. החידושים פה: עיר מקלט, הקריטריונים להבחנה בין מזיד לשוגג, גואל הדם, אסור לקחת מהנאשם כופר נפש. גואל אדם חייב להיות קרוב משפחה של הנרצח והוא זה שרודף אחר הרוצח. עד מתי גואל הדם ימשיך לרדוף? עד שימות הכהן הגדול. מה הקשר? במותו של כהן גדול משתרר אבל לאומי ואז מקווים שגואל הדם ישכח מהאבל הפרטי שלו. תשובה שניה היא שכהן גדול בא להאריך את חיי העם ואילו הרוצח מקצר חיים.
4.    ספר דברים פרק ד' פס' מ"א – מ"ג- מדובר פה על רוצח בשגגה. החידוש העיקרי פה הוא שמות הערים שנקבעו כערי מקלט בעבר הירדן המזרחי: בצר במדבר, רמות במרכז וגולן בבשן.
5.    דברים פרק י"ט – החידוש כאן הוא שעיר מקלט תשמש לכל רוצח עד שהוכחה אשמתו. עד שיובא למשפט ולפי תוצאות המשפט ייקבע דינו (מוות או גלות בעיר מקלט). חידוש נוסף הוא שצריך שיהיה שילוט בדרכים לערי מקלט, שהדרך לשם תהיה סלולה וברורה ושהמרחקים בין עיר אחת לשניה יהיו שווים. דבר נוסף, שבעתיד יהיו עוד 3 ערי מקלט (בימות המשיח שהארץ תגדל). החידוש העיקרי פה הוא שספר דברים מביא המחשה של רצח מסוים, מביא סיפור של חוטב עצים: אדם הלך לחטוב עצים ביער ובטעות נשבר הגרזן ומת אדם שעבר ביער. יש מחלוקת לגבי השאלה של מה הרג את האדם שעבר שם? אפשרות ראשונה היא שהגרזן התפרק ואז החלק העצי התפרק מהחלק המתכתי ואז אדם עבר ושילם בכך בחייו. אפשרות שנייה זה שחלק מהגזע נפל והרג אדם. בכל מקרה מובאת כאן דוגמא קלאסית לרצח

שני דרכים לתאר אנשים בתורה

לתורה יש 2 דרכים לתאר אנשים: על דרך ההיגד ועל דרך הראיה.
דוגמאות:
על דרך ההיגד:
-    תיאור חיצוני- שאול, יוסף, אבשלום, דוד, שרה, רבקה, רחל, לאה, גולית, אסתר, תמר.
-    אפיון פנימי (תכונות, קווי יופי)- נוח, אברהם, יעקב, עשו, משה, שלמה.

מאוד נדיר שנדע על הגיבור גם את התיאור החיצוני וגם את האפיון הפנימי. גם כשהתנך נותן תיאור חיצוני, אף פעם לא יודעים בדיוק איך הגיבור נראה. התיאור החיצוני בד"כ מדבר על תכונה אחת אצל הגיבור- נותן מראה כללי. ולתנ"ך יש אוצר מילים משלו לתאר את זה (יפה תואר, טובת מראה).
לגבי האפיון הפנימי- אצל נוח כבר בראשית הסיפור עליו התורה אמרה "נוח איש צדיק בדורותיו". על אברהם אין היגדים בראשית הדרך ולא יודעים מדוע נפלה הבחירה האלוהית דווקא על אברהם. עליו למדים בהמשך על דרך הראיה.

על דרך הראיה:
-    מעשים.
-    דיבורים.

דרך ההיגד היא הדרך הנדירה יותר בתנ"ך, דרך הראיה היא הדרך העיקרית. 

אברהם- הדמות החשובה הראשונה בספר בראשית. הוא קיבל צו אלוהים להתנתק מארצו בגיל 75. אברהם מבצע את הצו האלוהי- זה אחד הניסיונות שלו. לפי פשט הכתובים זהו הניסיון הראשון, לפי הדרש זהו הניסיון השני.
אברהם לקח את שרה אשתו ואת לוט בן אחיו, ואת כל רכושם והנפש שעשו בחרן ויצאו מחרן.
"נפש"- הכוונה עבדים ושפחות. אב אם זה כך למה זה לא נכנס תחת רכוש? ומה הכוונה בהנפש שעשו (לא עושים עבדים)?
רש"י לא הסתפק בפירוש זה והביא פירוש נוסף-  גיור הנשים. עשו- הכוונה לעיצוב מבחינה רוחנית, כמו שעושים בגיור. רש"י הביא פירוש זה כיוון שזה תורם לתיאור הרוחני דתי של אברהם.

הם הגיעו לארץ ואין תיאורי נוף, רגשות, תיאור קשיי המדבר והנדודים- התנ"ך מיד עובר לכניסה בארץ.
פרק י"ב פס ו'- "ויעבור אברהם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורא והכנענים אז בארץ.... לזרעך אתן את הארץ הזאת...".