יום שישי

בראשית כ"ט

ננסה להסביר את התנהגותו של יעקב. הרועים אמרו לו שרחל מגיעה עם הצאן, ושהיא הכתובת כדי לברר דברים על יעקב.
בהמשך יעקב מתנהג בצורה מוזרה: יעקב קיבל כאן כוחות בלתי רגילים, למרות שבא עייף מהדרך יש לו כח רב. אז הוא משקה את הצאן. אבל מה פשר התנהגותו בהמשך? "וישק יעקב את רחל"- זוהי פגישתם הראשונה וזה לא מקובל, ולמה הוא בוכה אח"כ. ואח"כ הוא מספר לה שהוא קרוב משפחה.
פרשנים שונים ניסו להתמודד עם הדברים האלה:
עניין הנשיקה
רש"י- מתייחס רק לבכי. הוא בכה "לפי שצפה ברוח הקודש שאיננה נכנסת עמו לקבורה"- צפה שהוא ורחל לא יקברו יחד (היום יודעים שיעקב נקבר במערת המכפלה ורחל נקברה בבית לחם). "לפי שבא בידיים ריקניות"- מדרש נוסף שמביא רש"י.
אבן עזרא- סדר הפעולות בפסוקים: נשק לה ואח"כ אמר לה שהוא קרוב משפחה שלה. אבן עזרא אומר שסדר הפעולות היה הפוך.
במקום אחר אבן עזרא מסביר ענייני אישות- בבראשית פרק כ"ז יצחק רצה לברך בהתחלה את עשיו- יצחק אמר לו "גשנה לה ושקה לי בני". אבן עזרא אומר שנשיקה עם ל' היא ביד, בכתף או בצוואר, ובלי ל' בפה. כלומר עם היה כתוב "נשק ל" או "נשק את". אצלנו בפסוק זה עם ל'.
רד"ק- בבראשית כ"ז כשיצחק אמר לעשו "ושקה לי", רד"ק אומר שיצחק צריך לשוק לעשיו כי הוא יותר גדול, אבל פה זה הפוך מאחר ועיני עשיו היו קהות.  רד"ק גם אומר שכיוון שרחל ראתה שהוא עשה את כל זה בעבורה (גולל את האבן, השקה את הצאן) היא קיבלה את נשיקתו. ובמיוחד כשסיפר לה אח"כ שהוא קרוב משפחה.
רמב"ן- אומר שמשפחת אברהם היא משפחה צנועה, ורחל היא "קטנה ואין לחוש לה"- כלומר שרחל היא ילדה קטנה אז אין פה עניין של צניעות.
ספורנו- אומר שהוא נשק לה כיוון שהוא קרוב משפחה.
*כאשר שאול נבחר למלך על ישראל (שמואל א' פרק י) כתוב על שמואל הנביא שהוא משך אותו בשמן "וישקהו". ושם מביאים הפרשנים בשם המדרש: "אמר רבי תנחומא כל הנשיקות הן של טפילות (אין בהן שום חשיבות) חות מ-3: נשיקה של גדולה , נשיקה של פרקים ונשיקה של פרישות". נשיקה של גדולה= הדוגמא של שמואל ושאול, נשיקה של פרקים= כשמישהו לא ראה את מישהו פרק זמן ואז הוא פגש אותו וההתרגשות גדולה, נשיקה של פרישות= כשמישהו נפרד ממישהו (כמו במגילת רות).  ואז הוא מוסיף שאולי יש גם סוג רביעי שהוא לא של טיפלות- הסוג הוא נשיקה של קריבות.

תורה: פרשת בראשית

סיפור הבריאה מתרחש על פני שני הפרקים הראשונים: הפרק הראשון על דרך הכלל והשני על הפרט. מתוך ימי הבריאה, יש מספר ימים שהם שונים מיתר הימים:
שלישי- פעמיים כי טוב. היות שביום שלישי הסתיימו שתי מלאכות- בריאת המים והחלוקה בין ים ויבשה (בריאת הצמחייה).
ראשון- היה צריך להסתיים ב"ויהיה בוקר ויהי ערב יום ראשון" ולא יום אחד כפי שנכתב. אך זה כך מאחר ועדיין לא היה יום שני.
שישי-  כתוב "ויהי בוקר ויהי ערב יום השישי". מדוע השישי? ע"מ לרמוז ליום השישי המיוחד ב-ו' בסיוון בו עתידה להינתן התורה.

במלאכת הבריאה מוצאים שלושה פעלים עיקריים:
1.    ב.ר.א- מה נברא? שמים וארץ, זו התחלת התורה. רש"י מעלה את השאלה למה לא התחילה התורה במצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה"? מי ששואל שאלה זו רואה בתנ"ך כספר מצוות. אבל התורה מתחילה בנושא אוניברסלי. זה התחיל כך ע"פ רבי יצחק כדי להודיע שהוא אל על כל העולם, הוא יצר את גבולות הארץ- ברצונו נתן לעמים מסוימים את ארצם וברצונו יכול לקחת חזרה, וכדי להכריז על זכותנו על הארץ הזאת.  "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"- הפסוק הזה הוא כללי, אין זה אומר באמת שהוא קודם ברא את השמים ואת הארץ כי הוא קודם ברא את האור. מלאכת בריאת האדם היא יוצאת דופן- נדבר בהמשך. היא מתוארת בספר בראשית פרק א' ומפורטת בפרק ב'- יש תוספות לגבי האישה. השורש ב.ר.א מתואר בהקשר של בריאה בתנ"ך אך ורק ביחס לאלוהים. ישנם פירושים נוספים לשורש: ברית, כריתה וכו זה יכול להתייחס גם לאחרים.
2.    א.מ.ר- "ויאמר אלוקים ויהי אור", "ויאמר אלוהים ויהי מאורות ברקיע השמיים" וכו. חז"ל אומר בעשה מאמרות נברא העולם. אבל יש אמירות לגבי הדומם, לגבי הצומח ויש גם לגבי האדם "ויאמר אלוהים נעשה האדם בצלמנו". בשורש א.מ.ר ראו תמונה של אלוהים כמלך שיש לו משרתים והוא ציווה- ונברא העולם. בסיום הבריאה בפרק ב' כתוב "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"- הבריאה הסתיימה אך העשייה נמשכת.
3.    ע.ש.ה- "ויעש אלוהים את הרקיע", "ויעש אלוהים את המאורות הגדולים", "ויעש אלוהים את חית הארץ", "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו" ובסיום הבריאה "ויכל אלוהים את כל אשר עשה ויהי טוב מאוד".כל יום בפני עצמו מקבל את הציון "כי טוב", והבריאה כולה מקבלת את הציון "טוב מאוד". יש כאן הדרגה מסוימת- הבריאות הנבחרות ביותר זה בשורש ב.ר.א, בריאות פחות נבחרות זה בשורש ע.ש.ה. גם בימי הביניים חילקו בין הנפש המדברת, נפש התנועה והנפש הצומחת. גם אצל האדם וגם אצל בע"ח נאמר "נפש חיה" אבל תרגום אונקלוס דאג לעשות הבחנה ביניהם- בבע"ח-שיש בה חיות, ובבני אדם- חי , מדבר וחושב.  השורש הנ"ל מתייחס גם ביחס לאלוהים וגם לאדם. השורש הנ"ל רוצה לציין יצירה מדויקת וכל מה שנעשה בעולם יש לו תפקיד, יעוד ומטרה. (במלאכת המשכן יש שימוש רב בשורת ע.ש.ה- כי הדברים צריכים להיות מדויקים).

יום שלישי

תורה: סוגי הספרות בתנ"ך

התנ"ך כתוב בדרכים ספרותיות שונות. סוגי הספרות בתנ"ך:
1.    שירה- אילו שירות מוכרות? שירת הים, שירת דבורה, שירת האזינו, תהילים. (שיר השירים- היה ויכוח אם להכניס אותו לתנך עד שבא רבי עקיבא ואמר "כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים"). "שירת הים" כתובה בספר דברים בדרך של אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח- השורות מסורגות. "שירת האזינו"- כתובה בדברים ל"ב. היא כתובה בשני טורים- נקרא אריח ע"ג אריח, לבנה ע"ג לבנה. נושא שירה זו היא עדות על הארץ-היסטורית עם ישראל בעבר ובעתיד. "שירת דבורה"- מזכירה את שירת הים. כי היא שיר הצלה, שיר נס אחרי הניצחון על סיסרא. "תהילים"- ספר הלל, רובו שיר מזמור. יש 150 מזמורים. לפי המסורת חיבר אותו דוד המלך. קינה היא שירה אבל היא לא שירת ניצחון ואינה שירת הלל, אלא היא שיר הספד כמו למשל קינת דוד על שאול ויהונתן שנספו. המייחד את קינה זו היא המילה "איך". בנוסף מגילת "איכה" היא כולה תדהמה. קינת דוד על אבנר שר הצבא שנהרג בידי יואב מאחר והוא חשב שהוא רוצה לרשת אותו. הקינה פותחת במילה איך. יש לקינה משקל מיוחד- 3 מילים, 2 מילים. היא בהחלט שירה.  יסודות ספרותיים בשירה תנכית: חריזה, חזרות, תקבולות (נרדפת, ניגודית, משלימה), דימויים (דרכי השאלה), מקצב. 4 דרכי השאלה: מטפורה (לקיחת מילה מתחום אחד ושימוש בה בתיאור תחום אחר- "לב זהב"), דימוי- (צללו כעופרת), משל-לקוח בד"כ מעולם הצומח או בע"ח (כבשת הרש- יוצא דופן כיוון שנחשב כמשל שיפוטי, משל הכרם, משל יותם), אלגוריה- כמו שיר השירים. לא ניתן ללמוד אותו כפשוטו. לפי פרשנות ימי הביניים כל פסוק מקביל לאירוע מקביל בתולדות עם ישראל. *משל שיפוטי- משל המושמע באוזני אדם בודד או קבוצה על מנת שהוא או הם ישפטו את עצמם. על מספר המשל להיזהר שלא יתקרב יותר מדי לנמשל מאחר ולא יהיה שיפוט אובייקטיבי, ואסור להתרחק יותר מדי מהנמשל על מנת שבכל זאת הנשפט יוכל ללמוד למקרה שלו.
2.    חוק- מטבעו, החוק צריך למלא כמה תנאים: שיהיה אפשרי לביצוע, חד משמעי, פומבי, כולם שווים בפני החוק, שיהיה ניסוח קל, מהיר, מובן. בספר בראשית ישנם מעט מצוות, 7 מצוות בני נח, שבת, מילה. עיקר המצוות הן בשמות ובדברים. בספר דברים יש מצווה מבוארת (שהוזכרה בעבר וכעת מוזכרת שוב עם חידודים והסברים) ויש מצווה מפורשת (מצווה חדשה). סיווג נוסף למצוות: שכלית ושמעית.
3.    נבואה- סיפור נבואי- משל כבשת הרש, משל הכרם. הנבואה בעיקרה מיועדת לתיווך בין האל לעם. נביא מלשון מנבא את העתיד, או מלשון ניב שפתיים. 2 סוגי נבואות: תוכחה ונחמה. נביא בעיקר מוכיח על נושאים שבין אדם לחברו (משפט צדק, ניאוף, גניבה..).
4.    סיפור