סיפור הבריאה מתרחש על פני שני הפרקים הראשונים: הפרק הראשון על דרך הכלל והשני על הפרט. מתוך ימי הבריאה, יש מספר ימים שהם שונים מיתר הימים:
שלישי- פעמיים כי טוב. היות שביום שלישי הסתיימו שתי מלאכות- בריאת המים והחלוקה בין ים ויבשה (בריאת הצמחייה).
ראשון- היה צריך להסתיים ב"ויהיה בוקר ויהי ערב יום ראשון" ולא יום אחד כפי שנכתב. אך זה כך מאחר ועדיין לא היה יום שני.
שישי- כתוב "ויהי בוקר ויהי ערב יום השישי". מדוע השישי? ע"מ לרמוז ליום השישי המיוחד ב-ו' בסיוון בו עתידה להינתן התורה.
במלאכת הבריאה מוצאים שלושה פעלים עיקריים:
1. ב.ר.א- מה נברא? שמים וארץ, זו התחלת התורה. רש"י מעלה את השאלה למה לא התחילה התורה במצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה"? מי ששואל שאלה זו רואה בתנ"ך כספר מצוות. אבל התורה מתחילה בנושא אוניברסלי. זה התחיל כך ע"פ רבי יצחק כדי להודיע שהוא אל על כל העולם, הוא יצר את גבולות הארץ- ברצונו נתן לעמים מסוימים את ארצם וברצונו יכול לקחת חזרה, וכדי להכריז על זכותנו על הארץ הזאת. "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"- הפסוק הזה הוא כללי, אין זה אומר באמת שהוא קודם ברא את השמים ואת הארץ כי הוא קודם ברא את האור. מלאכת בריאת האדם היא יוצאת דופן- נדבר בהמשך. היא מתוארת בספר בראשית פרק א' ומפורטת בפרק ב'- יש תוספות לגבי האישה. השורש ב.ר.א מתואר בהקשר של בריאה בתנ"ך אך ורק ביחס לאלוהים. ישנם פירושים נוספים לשורש: ברית, כריתה וכו זה יכול להתייחס גם לאחרים.
2. א.מ.ר- "ויאמר אלוקים ויהי אור", "ויאמר אלוהים ויהי מאורות ברקיע השמיים" וכו. חז"ל אומר בעשה מאמרות נברא העולם. אבל יש אמירות לגבי הדומם, לגבי הצומח ויש גם לגבי האדם "ויאמר אלוהים נעשה האדם בצלמנו". בשורש א.מ.ר ראו תמונה של אלוהים כמלך שיש לו משרתים והוא ציווה- ונברא העולם. בסיום הבריאה בפרק ב' כתוב "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"- הבריאה הסתיימה אך העשייה נמשכת.
3. ע.ש.ה- "ויעש אלוהים את הרקיע", "ויעש אלוהים את המאורות הגדולים", "ויעש אלוהים את חית הארץ", "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו" ובסיום הבריאה "ויכל אלוהים את כל אשר עשה ויהי טוב מאוד".כל יום בפני עצמו מקבל את הציון "כי טוב", והבריאה כולה מקבלת את הציון "טוב מאוד". יש כאן הדרגה מסוימת- הבריאות הנבחרות ביותר זה בשורש ב.ר.א, בריאות פחות נבחרות זה בשורש ע.ש.ה. גם בימי הביניים חילקו בין הנפש המדברת, נפש התנועה והנפש הצומחת. גם אצל האדם וגם אצל בע"ח נאמר "נפש חיה" אבל תרגום אונקלוס דאג לעשות הבחנה ביניהם- בבע"ח-שיש בה חיות, ובבני אדם- חי , מדבר וחושב. השורש הנ"ל מתייחס גם ביחס לאלוהים וגם לאדם. השורש הנ"ל רוצה לציין יצירה מדויקת וכל מה שנעשה בעולם יש לו תפקיד, יעוד ומטרה. (במלאכת המשכן יש שימוש רב בשורת ע.ש.ה- כי הדברים צריכים להיות מדויקים).
שלישי- פעמיים כי טוב. היות שביום שלישי הסתיימו שתי מלאכות- בריאת המים והחלוקה בין ים ויבשה (בריאת הצמחייה).
ראשון- היה צריך להסתיים ב"ויהיה בוקר ויהי ערב יום ראשון" ולא יום אחד כפי שנכתב. אך זה כך מאחר ועדיין לא היה יום שני.
שישי- כתוב "ויהי בוקר ויהי ערב יום השישי". מדוע השישי? ע"מ לרמוז ליום השישי המיוחד ב-ו' בסיוון בו עתידה להינתן התורה.
במלאכת הבריאה מוצאים שלושה פעלים עיקריים:
1. ב.ר.א- מה נברא? שמים וארץ, זו התחלת התורה. רש"י מעלה את השאלה למה לא התחילה התורה במצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה"? מי ששואל שאלה זו רואה בתנ"ך כספר מצוות. אבל התורה מתחילה בנושא אוניברסלי. זה התחיל כך ע"פ רבי יצחק כדי להודיע שהוא אל על כל העולם, הוא יצר את גבולות הארץ- ברצונו נתן לעמים מסוימים את ארצם וברצונו יכול לקחת חזרה, וכדי להכריז על זכותנו על הארץ הזאת. "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"- הפסוק הזה הוא כללי, אין זה אומר באמת שהוא קודם ברא את השמים ואת הארץ כי הוא קודם ברא את האור. מלאכת בריאת האדם היא יוצאת דופן- נדבר בהמשך. היא מתוארת בספר בראשית פרק א' ומפורטת בפרק ב'- יש תוספות לגבי האישה. השורש ב.ר.א מתואר בהקשר של בריאה בתנ"ך אך ורק ביחס לאלוהים. ישנם פירושים נוספים לשורש: ברית, כריתה וכו זה יכול להתייחס גם לאחרים.
2. א.מ.ר- "ויאמר אלוקים ויהי אור", "ויאמר אלוהים ויהי מאורות ברקיע השמיים" וכו. חז"ל אומר בעשה מאמרות נברא העולם. אבל יש אמירות לגבי הדומם, לגבי הצומח ויש גם לגבי האדם "ויאמר אלוהים נעשה האדם בצלמנו". בשורש א.מ.ר ראו תמונה של אלוהים כמלך שיש לו משרתים והוא ציווה- ונברא העולם. בסיום הבריאה בפרק ב' כתוב "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"- הבריאה הסתיימה אך העשייה נמשכת.
3. ע.ש.ה- "ויעש אלוהים את הרקיע", "ויעש אלוהים את המאורות הגדולים", "ויעש אלוהים את חית הארץ", "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו" ובסיום הבריאה "ויכל אלוהים את כל אשר עשה ויהי טוב מאוד".כל יום בפני עצמו מקבל את הציון "כי טוב", והבריאה כולה מקבלת את הציון "טוב מאוד". יש כאן הדרגה מסוימת- הבריאות הנבחרות ביותר זה בשורש ב.ר.א, בריאות פחות נבחרות זה בשורש ע.ש.ה. גם בימי הביניים חילקו בין הנפש המדברת, נפש התנועה והנפש הצומחת. גם אצל האדם וגם אצל בע"ח נאמר "נפש חיה" אבל תרגום אונקלוס דאג לעשות הבחנה ביניהם- בבע"ח-שיש בה חיות, ובבני אדם- חי , מדבר וחושב. השורש הנ"ל מתייחס גם ביחס לאלוהים וגם לאדם. השורש הנ"ל רוצה לציין יצירה מדויקת וכל מה שנעשה בעולם יש לו תפקיד, יעוד ומטרה. (במלאכת המשכן יש שימוש רב בשורת ע.ש.ה- כי הדברים צריכים להיות מדויקים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה