הכוונה פה היא לאותו סיפור שחוזר כמה פעמים. בד"כ הגרסה הראשונה תופיע מפי הכתוב (הגרסה האובייקטיבית). הגרסאות הבאות תופענה מפי הגיבורים, השומעים (הגרסאות הסובייקטיביות).
סוגי ההבדלים בין שתי הגרסאות:
הוספות, השמטות, שינוי נתונים, הקצנה, סילוף, שינוי סדר, שינוי זמנים. (הבדלי בסגנון, הבדלים בתוכן).
הדוגמא הראשונה שהייתה לנו היא סיפור עץ הדעת. השווינו בין הצד האלוהי לציטוט הצו מפי חווה לנחש. נעסוק כעת בדוגמאות נוספות:
1. פרשת אשת פוטיפר- בראשית פרק ל"ט
פוטיפר היה שר הטבחים בממשלה המצרית. (האם אחרי על המטבח או על הגרדום? כמה פירושים). יום אחד אשתו של פוטיפר התאהבה ביוסף (העבד שעובד אצלו בבית). בסוף פס' ו נאמר "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה"- זוהי המחמאה המקסימלית שניתנת בתנ"ך. התנ"ך יבא תיאור חיצוני של גיבור רק באותו מקום בו זה רלוונטי- כמו בסיפור זה. המדרש ראה כאן גם מעין נזיפה ליוסף- "כיוון שראה עצמו מושל (קיבל סמכויות ואחריות בבית פוטיפר) היה יושב ומסלסל בשערו". לפי המדרש אשת פוטיפר זה מעין עונש ליוסף על כך שהוא מסלסל בשערו בזמן שאביו מתאבל. סיפור זה חוזר על עצמו 3 פעמים:
א. לפי הכתוב- הגרסא האובייקטיבית, הארוכה והמפורטת ביותר.
ב. לפי סופר אשת פוטיפר לאנשי ביתה
ג. לפי סיפור אשת פוטיפר לבעלה.
הגרסאות ה-2 וה-3 היו קצרות יותר מהראשונה אבל שונות. אשת פוטיפר מבקשת שיוסף ישכב אתה. ויוסף מסרב.
"ויאמר אל אשת אדוניו"- מסרב לה למרות שהיא אשת אדוניו וחייב להישמע לה. למה? כי היה ירא את ה' יותר. בנוסף מסרב לה גם כי היא אשת אדוניו. פוטיפר נתן לו הכל והוא פחד שאם הוא יעשה זאת יעשה חטא דתי ויפגע באמון אדונו.
אשת פוטיפר תופסת אותו כשהם לבד וגורמת לו לחטא.
הגרסא השניה (י"ד-ט"ו). מה ההבדלים?
- בסיפור הראשון היא פיתתה אותו, ובשני הוא בא אליה. סילוף מכוון.
- היא קוראת לו "איש עברי", ובגרסא הראשונה קראה לו בשמו, יוסף. יש פה לשון זלזול. יש פה גם האשמה על בעלה על כך שהביא לביתה איש עברי "לצחק בנו". השורש צ.ח.ק בתנ"ך בשני מובנים שונים: צחוק, אך גם קשור לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
- היא גם מוסיפה "ואקרא בקול גדול". לפי התורה מבחינים בין דין נאנסת ללא נאנסת ע"י האם היא צעקה או לא.
- ע"פ הגרסא הראשונה נאמר שהיא תפסה אותו בבגדו והוא עזב את בגדו בידה ונס החוצה. אולם על פי הגרסא השניה הוא עזב את בגדו אצלה. (אם זה בידה אז זה מפליל אותה שהיא תפסה).
- בגרסא הראשונה "וינס החוצה", בגרסא השניה: "וינוס ויצא החוצה". על פי הגרסא השניה יש פה שני פעלים שאמורים יותר להפלילו: נס- הוא ברח ממנה עד הדלת, ויצא החוצה- יצא בהליכה רגילה מפתח הדלת על מנת שלא למשוך תשומת לב.
הגרסא השלישית. ההבדלים:
- אומרת כעת "העבד העברי" (מקודם אמרה איש עברי- מאחר ואמרה זאת לעבדיה- הם באותו סטטוס . רצתה לזכות בתמיכתם אז לא רצתה להשפילם). יש פה השפלה כפולה ליוסף.
- "לצחק בי"- יוצא פה שהיא מטיחה בבעלה אשמה שהוא הביאו לביתה על מנת שיצק בה. זוהי האשמה חמורה מדי. אולם על פי הרמב"ן צריך לקרוא זאת בסדר קצת אחר: "בא אלי לצחק בי העבד העברי אשר אתה הבאת לנו". כך זה בלי האשמה לבעלה.
- היא לא אומרת בקול גדול, כי לא שמעו דבר כזה.
- טוענת שרתך החוצה.
כנראה שפוטיפר לא היה כל כך תמים כיוון שאם היה מאמין לה לחלוטין היה הורג אותו. אולם הוא כנראה הכיר את אשתו וידע שהסיפור כנראה מסולף ולכן רק כלא אותו.
סוגי ההבדלים בין שתי הגרסאות:
הוספות, השמטות, שינוי נתונים, הקצנה, סילוף, שינוי סדר, שינוי זמנים. (הבדלי בסגנון, הבדלים בתוכן).
הדוגמא הראשונה שהייתה לנו היא סיפור עץ הדעת. השווינו בין הצד האלוהי לציטוט הצו מפי חווה לנחש. נעסוק כעת בדוגמאות נוספות:
1. פרשת אשת פוטיפר- בראשית פרק ל"ט
פוטיפר היה שר הטבחים בממשלה המצרית. (האם אחרי על המטבח או על הגרדום? כמה פירושים). יום אחד אשתו של פוטיפר התאהבה ביוסף (העבד שעובד אצלו בבית). בסוף פס' ו נאמר "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה"- זוהי המחמאה המקסימלית שניתנת בתנ"ך. התנ"ך יבא תיאור חיצוני של גיבור רק באותו מקום בו זה רלוונטי- כמו בסיפור זה. המדרש ראה כאן גם מעין נזיפה ליוסף- "כיוון שראה עצמו מושל (קיבל סמכויות ואחריות בבית פוטיפר) היה יושב ומסלסל בשערו". לפי המדרש אשת פוטיפר זה מעין עונש ליוסף על כך שהוא מסלסל בשערו בזמן שאביו מתאבל. סיפור זה חוזר על עצמו 3 פעמים:
א. לפי הכתוב- הגרסא האובייקטיבית, הארוכה והמפורטת ביותר.
ב. לפי סופר אשת פוטיפר לאנשי ביתה
ג. לפי סיפור אשת פוטיפר לבעלה.
הגרסאות ה-2 וה-3 היו קצרות יותר מהראשונה אבל שונות. אשת פוטיפר מבקשת שיוסף ישכב אתה. ויוסף מסרב.
"ויאמר אל אשת אדוניו"- מסרב לה למרות שהיא אשת אדוניו וחייב להישמע לה. למה? כי היה ירא את ה' יותר. בנוסף מסרב לה גם כי היא אשת אדוניו. פוטיפר נתן לו הכל והוא פחד שאם הוא יעשה זאת יעשה חטא דתי ויפגע באמון אדונו.
אשת פוטיפר תופסת אותו כשהם לבד וגורמת לו לחטא.
הגרסא השניה (י"ד-ט"ו). מה ההבדלים?
- בסיפור הראשון היא פיתתה אותו, ובשני הוא בא אליה. סילוף מכוון.
- היא קוראת לו "איש עברי", ובגרסא הראשונה קראה לו בשמו, יוסף. יש פה לשון זלזול. יש פה גם האשמה על בעלה על כך שהביא לביתה איש עברי "לצחק בנו". השורש צ.ח.ק בתנ"ך בשני מובנים שונים: צחוק, אך גם קשור לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
- היא גם מוסיפה "ואקרא בקול גדול". לפי התורה מבחינים בין דין נאנסת ללא נאנסת ע"י האם היא צעקה או לא.
- ע"פ הגרסא הראשונה נאמר שהיא תפסה אותו בבגדו והוא עזב את בגדו בידה ונס החוצה. אולם על פי הגרסא השניה הוא עזב את בגדו אצלה. (אם זה בידה אז זה מפליל אותה שהיא תפסה).
- בגרסא הראשונה "וינס החוצה", בגרסא השניה: "וינוס ויצא החוצה". על פי הגרסא השניה יש פה שני פעלים שאמורים יותר להפלילו: נס- הוא ברח ממנה עד הדלת, ויצא החוצה- יצא בהליכה רגילה מפתח הדלת על מנת שלא למשוך תשומת לב.
הגרסא השלישית. ההבדלים:
- אומרת כעת "העבד העברי" (מקודם אמרה איש עברי- מאחר ואמרה זאת לעבדיה- הם באותו סטטוס . רצתה לזכות בתמיכתם אז לא רצתה להשפילם). יש פה השפלה כפולה ליוסף.
- "לצחק בי"- יוצא פה שהיא מטיחה בבעלה אשמה שהוא הביאו לביתה על מנת שיצק בה. זוהי האשמה חמורה מדי. אולם על פי הרמב"ן צריך לקרוא זאת בסדר קצת אחר: "בא אלי לצחק בי העבד העברי אשר אתה הבאת לנו". כך זה בלי האשמה לבעלה.
- היא לא אומרת בקול גדול, כי לא שמעו דבר כזה.
- טוענת שרתך החוצה.
כנראה שפוטיפר לא היה כל כך תמים כיוון שאם היה מאמין לה לחלוטין היה הורג אותו. אולם הוא כנראה הכיר את אשתו וידע שהסיפור כנראה מסולף ולכן רק כלא אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה